כוחה של תפילה (ד)
מתוך חוברת שמחה בלב · אדר תשפ״ו · עמוד 82 · כ״ט אדר תשפ״ו
יש אדם אחד שמרגיש על בשרו את מה שאמרו רבותינו על חבלו של משיח, והכוונה היא שיש לו הרבה ניסיונות ובעיקר של כסף.
מדי פעם אני משתדל לחזק אותו, לתת לו פסוקים של אמונה, ואומר לו שיום יבוא והכול ייפתח.
הוא אומר לי שהחיזוקים קצת מרימים אותו, אבל עדיין — כשמגיע עוד ניסיון, עוד צ'ק שחוזר או שיחה מהבנק — הוא שוב חוזר להתמודדות, לקושי, לניסיון.
יום אחד הוא מספר לי שהוא עבר יום קשה במיוחד, יום של ניסיונות אחד אחרי השני. הוא הגיע למצב של "הגיעו מים עד נפש".
ואז הוא יצא מהבית, התחיל ללכת ברחוב ואמר במילים הללו: "בורא עולם, אני יודע שהכול לטובה, אבל אני מרגיש שאתה כבר לא ש ו מ ע א ת א ת התפילות שלי. הנה ע ו ב ד ה ש כ ל ו ם ל א מסתדר. מה עוד אני צריך לעשות כדי לעבור את המצב הזה? אני מבקש ומתחנן לפניך, אבא — תן לי סימן, אות, משהו שבאמת יש ערך לבקשות שלי, שאתה רק מנסה אותי ועוד מעט זה יעבור. כי אם לא תיתן — אני לא יודע אם אני אחזיק מעמד." כך הוא התפלל — וסיים. ואז הגיע הערב, הוא כבר עלה לישון, והטלפון שלו מצלצל.