תרנגול מתוק

יום אחד אני מגיע לכולל ללמוד, ואני רואה שבחצר ליד הכולל יש 3 תרנגולים. אחד מהם היה זכר גדול ומלחיץ, ועוד 2 שלא ברור מה הם היו.

חשבתי שהם באו לביקור של רגע ומיד ימשיכו לדרכם — מה שהתברר אחרת. וכך קרה שתוך כדי לימוד ובכל הזדמנות שמעתי את התרנגול משמיע את קולו. זה נמשך כך במשך כמה ימים שבהם כבר התרגלתי לרעש, ואז פתאום זה נפסק.

שאלתי מה קרה, לאן החבר החדש הלך, ואמרו לי שהגיעו מהעירייה ולקחו אותו. התברר שאחד השכנים לא יכל לסבול את הרעש והתלונן והזמין אותם. וכשהוא נלקח חשבתי לעצמי: למה רק אותו לקחו ואת ה־ 2 האחרים השאירו? במה הוא שונה מהם?

והבנתי שהוא עשה יותר מדי רעש. ואז אמרתי שאפשר ללמוד מכך מוסר השכל, והוא — לא לבלוט. ונסביר: אלישע הנביא רצה לפעול בשביל האישה השונמית ושאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה על ידי שרי צבאותיו המניעים את המערכת, והיא השיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפילת הרבים (מלבי"ם).

ולכן אמרה: בתוך עמי אנוכי יושבת. והיא לימדה אותנו שלא צריך לבלוט, אלא להישאר יחד עם כולם. וזה לא סותר שצריך לפעול ולהזיז דברים , אלא צריך לדעת את שביל הזהב — לשלב בין הכול, בחינת " אמור מעט ועשה הרבה". ואחרת, כבר הבנתם מה עשו לתרנגול.