מעשה שהיה בימי הגאון רבי מאיר ועקנין, שהיה…

מעשה שהיה בימי הגאון רבי מאיר ועקנין, שהיה רבה הראשי של טבריה, ביהודי שומר תורה ומצוות, וירא שמים מנעוריו. אמנם האיש לא למד תורה, אך חונך מנעוריו לקיים מצוות וגמילות חסדים.

כל מצוה שידע, קיים במלא המרץ, והיה רודף אחרי קיום מצוות ומעשים טובים. ראו בשמים את טוהר לבו ורצו לזכות אותו לעסוק גם בתורה הקדושה.

ויהי היום, והאיש הגיע כדרכו לביתו, והיה יגע מעמל היום. אכל פיתו, קרא קריאת שמע, עלה על מיטתו ונרדם. וירא בחלומו שהגיע עת פטירתו מהעולם ומיד העלוהו לבית דין של מעלה. בדקו את מעשיו ומצאו שהוא מלא מצוות כרימון.

מיד קראו לפניו: "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים", והוליכוהו למקום מנוחתו בגן עדן. המחזה היה מרהיב עין, יפה נוף, משוש כל הארץ תענוגות. החל האיש להסתובב אנה ואנה, לתהות על חלקו כמוצא שלל רב. "עין לא ראתה", האיש משתאה למראה עיניו, שמח וטוב לב על אשר זכה ללכת בדרך טובים בהיותו בעולם הזה.

בין כך, פנה היום ונטו צלילי ערב, והוא מרוב אושר, לא שת ליבו שכבר חשך היום עד שמצא עצמו בעלטה גמורה. החל האיש לחפש נקודת אור, או כפתור בו יוכל להאיר, אך לשוא. חשב האיש בלבו: מה שווה לי כל