פרשת פקודי

בפרשה מסופר שמשה רבנו מנה (ספר) את הזהב והנחושת שנתקבלו בנדבת המשכן. בצלאל בן אורי ואתו אהליאב בן אחיסמך עשו את כל אשר ציווה ה' יתברך. התורה מפרטת את כל אשר נאסף. בהמשך התורה הקדושה מתארת את עשיית בגדי כהונה, ביניהם האפוד שנעשה מחוטי זהב ובכל חוט שזרו חמישה מינים והיה מעשה אומן שמכל צד הייתה צורה אחרת. שתי כותפות עשו לו ובתוכם האבנים עם שמות שבטי ישראל. עשיית החושן – מעשה אומן כמעשה האפוד. רבוע היה עם ארבעה טורים של אבן ומילאו את הטורים בשלוש שורות של אבנים טובות:

בטור הראשון – אבני אודם, פטדה (אבן ירוקה), ברקת (אבן נוצצת); בטור השני – אבן נופך (כחול נוטה לשחור), ספיר (אבן לבנה), יהלום; הטור השלישי – אבן לשם (קווים לבנים ושחורים), שבו (אבן שחורה), אחלמה (אבן ירוקה); הטור הרביעי – אבני תרשיש (תכלת), שוהם (אבן לבנה), ישפה (אדום חום ללא זוהר).

בהמשך הפרשה מתוארים שאר בגדי הכהונה והמשכן. בסוף הפרשה מובא שמשה השלים את מלאכת המשכן. תיכף לאחר שסיים, נעתק עמוד הענן שהיה על הר סיני ובא ושכן על אוהל מועד לעיני כל ישראל ובכך נתקיימה הבטחת השם.

משה לא יכל לבוא אל אוהל מועד מפני שכבוד ה' מלא את המשכן. עם ישראל המשיך במסע רק כשהענן עלה מן המשכן.