להחתים כרטיס
מתוך חוברת שמחה בלב · אדר תשפ״ה · עמוד 66 · כ״ג אדר תשפ״ה
באחד הימים אמר לי אדם אחד, שרציתי רגע לדבר איתו, "אני מאוד ממהר". שאלתי "לאן?" והוא אמר "אני הולך רגע לסיים עם התפילה". הוא המשיך ואני המשכתי במחשבות, איך זה שיהודי לא מבין את המשמעות של תפילה? אדם שמתפלל הוא לא רק עושה"וי", זהו, סיימתי. תפילה היא לא עוד מטלה; התפילה היא המטרה, היא החיבור להשם. ואז זה הזכיר לי מעשה נחמד ששמעתי בעבר: פעם היה קבלן שעבד אצל עשיר גדול כשכיר והוציא לפועל אלפי פרויקטים. אותו קבלן עבד בנאמנות ובמשך השנים בנה אלפי פרויקטים, עד שלאחר 50 שנה הגיע הזמן לצאת לפנסיה. כשהוא עייף ומרגיש שאין לו עוד כוחות, ביקש מהבוס שבשנה האחרונה ייתן לו להתעסק בדברים פשוטים, עבודה קלילה ולא במה שהורגל. הבוס שמע ואמר לו: "אני מבקש שתבנה בשבילי עוד בית אחד, ואחריו אני משחרר אותך עם פנסיה מכובדת." העובד יצא בזעם: "איזה בוס לא מתחשב! אמרתי לו שכבר קשה לי וזה מה שהוא מבקש? רק לעצמו הוא דואג. אני אטפל בו." התחילה הבנייה ולאורך כל הדרך הוא זלזל. הברזל מחומר לא איכותי, האינסטלציה הכי פשוטה, הריצוף, החשמל – הכול באיכות נמוכה ביותר. הוא סיים את הבנייה והביא לבוס את המפתח. הבוס חייך אליו ואמר: "קח את המפתח, בשבילך. אני כל כך מעריך את השנים של המסירות שלך, שאת הבית האחרון רציתי שתבנה עבורך." העובד יצא משם בבכי: "איך הפסדתי? דווקא בבית שלי ככה זלזלתי." שנבין שכל מצווה והתאמצות בסופו של דבר אנו בונים את העולם הרוחני שלנו, נשקיע ונתאמץ יותר.