באחד מלילות שבת רציתי כבר ללכת לישון.

אין שום יאוש:

באחד מלילות שבת רציתי כבר ללכת לישון. עברתי שבוע קצת מעייף, ואז ברגע שאני מניח את הראש על הכרית, הילדה שלי התחילה לבכות.

הלכתי אליה וניסיתי להרגיע אותה בכל דרך אפשרית. זה לקח זמן, ולבסוף הצלחתי, רק שבשניות שבהן היא בכתה, הייתי מוכן לתת הרבה בשביל להשיג קצת שקט.

חשבתי שאפשר ללמוד מכך דרך בעבודת ה'.

נסביר: הגמרא במסכת ברכות לב אומרת: אמר רב חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל: שנאמר [תהלים כז יד] "קוה אל ה' בתפלה, ואף אם לא נענית, חזק ויאמץ לבך, וקוה בתפלה נוספת אל ה'!".

אמרתי שאפשר להשוות בין מה שקרה לי לדברי הגמרא. בשני המקרים רואים שלאחר שמבקשים או במקרה של הילדה בוכים, הדברים זזים.

ולכן, מי שרוצה לראות שבחייו יש תזוזה לדברים שבהם הוא חפץ, חייב לבקש עוד פעם ועוד פעם, ויראה שלבסוף הוא יקבל.

רק יש זהירות קטנה שעליה צריך לשים לב: חז"ל מזהירים מעיון תפילה. עיון תפילה פירושו שאדם מתפלל על דבר מסוים ולא מקבל, והוא מתחיל חלילה להתרעם, "למה לא קיבלתי הרי כיוונתי כראוי וכו'".

ולכן גם כשביקשנו שוב ושוב, עדיין אנחנו צריכים להבין שבורא עולם לא חייב לתת לנו.