לברך במקום שאכל

לברך במקום שאכל – מי שאכל במקום אחד את ברכת המזון צריך לברך במקום שאכל קודם שיצא ממקומו לבית אחר.

ואם יצא ממקומו ועדיין לא בירך:

אם עשה כך במזיד – כלומר שידע שצריך לברך במקום האכילה ובכל זאת הלך למקום אחר, צריך לחזור למקומו ולברך במקום האכילה. ובדיעבד אם לא חזר לביתו ובירך במקום האחר יצא ידי חובה. [ושעת הדחק כדיעבד דמי, ולכן מי שממש ממהר למקום מסוים רשאי לברך במקום אחר אפילו יצא במזיד.]

ואם עשה בשוגג – רשאי לברך ברכת המזון במקום שנזכר, ואם החמיר על עצמו לחזור למקום שאכל תבוא עליו ברכה.

בעניין זה הגמרא בברכות נג: מספרת שרבה בר בר חנה היה הולך בשיירה. כך היה דרכם שהיו עוברים ממקום למקום בשיירות של אנשים רבים כדי לא להסתכן בדרך. ואכל במקום מסוים ושכח לברך והמשיך עם השיירה בדרך ופתאום נזכר שלא בירך. אמר רבה: איך אעשה? אם אומר להם לחזור איתי כיוון ששכחתי לברך הם לא יסכימו ויאמרו לי לברך במקומי. ולכן טוב שאומר להם ששכחתי יונה של זהב (במקום שאכל). וחזר רבה בר בר חנה ונעשה לו נס ומצא באותו מקום יונה של זהב.

ואנו לומדים מגמרא זו, כמה חשוב בשמים אדם שעושה את המצוות לא רק לצאת ידי חובה, אלא הוא שמח בהן ורוצה לעשותן כראוי. שנוהגים איתו מידה כנגד מידה וזוכה להנהגה של מעל הטבע ולעשירות גדולה.