ספירת העומר – הטעם והזמן

נאמר בתורה: " וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה ", וקיבלו רבותינו שממחרת השבת פירושו למחרת יום טוב ראשון של פסח, ולכן מצות עשה לספור ספירת העומר החל מליל ט"ז בניסן עד סוף שבעה שבועות, שנאמר: " שבעה שבועות תספור לך ועשית חג שבועות לה' אלוקיך".

כתבו רבותינו (השל"ה,סדר היום) שבכל ימי מימי הספירה בכוחם לטהר את האדם לקראת יום החמישים שבו ניתנה התורה, ולכן צריך שיתעורר בלבו בתשובה ויהיה קדוש וטהור.

האם ספירת העומר מדאורייתא – בזמן הזה שאין לנו את קצירת העומר, ולא את קרבן העומר שהיה קרב בבית המקדש, דעת רוב רבותינו הפוסקים,שספירת העומר היא מצוה מדרבנן,וכך פסק השולחן ערוך.

החייבים בספירה – נשים פטורות מספירת העומר, וקטנים מצוה לחנכם שיספרו עם ברכה.

שכח יום אחד – מי ששכח לספור לילה וביום גם לא ספר ללא ברכה אינו ממשיך לספור בשאר הימים עם ברכה אלא יספור ללא ברכה, ונכון שיאמר לשליח ציבור שמעכשיו יוציא אותו ידי חובה.

מי ששאלו אותו לאחר השקיעה " כמה היום ימים לעומר " וענה לפני שבירך וספר לעצמו אינו יכול לספור באותו הלילה בברכה ויספור ללא ברכה, מכיוון שיצא ידי חובת המצוה אף על פי שלא בירך. בשבוע הבא נפרט הלכה זו יותר. [שאר הימים ממשיך לספור רגיל]