מי ששכח "ברך עלינו" – המשך, ספק ועצה טובה

ממשיכים בהלכות שאלת גשמים – מי שטעה ולא הזכיר "ברך עלינו":

אם אמר תיבת "רצה" – חוזר ל"ברך עלינו", וממשיך "תקע בשופר" ויתר הברכות על הסדר. וכן הדין אם נזכר באמצע "מודים", או באמצע "אלוהי נצור" – שחוזר ל"ברך עלינו".

אם סיים פסוק "יהיו לרצון" האחרון, אף על פי שעדיין לא פסע שלוש פסיעות לאחוריו – חוזר לראש התפילה.

מי שהסתפק – אם אמר "ברך עלינו" [ותן טל ומטר לברכה] לאחר שהתחיל "רצה", אם לא עברו שלושים יום משבעה בחשוון [עד ז' כסלו] – חוזר, כפי החילוקים שהובאו בהלכה של אתמול והיום, כי משערים שמתוך הרגל לשונו אמר "ברכנו" [ותן ברכה]. אבל לאחר שלושים יום – אינו חוזר, כיוון שעברו תשעים תפילות, והורגלה לשונו לומר כהוגן.

לצאת מהספק – עצה טובה: שבליל ז' בחשוון יחזור 90 פעם: "רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו" – לבני ספרד. ולבני אשכנז יאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". ואז – אם יסתפק, אינו חוזר.

כמה צריך להודות לבורא על ירידת הגשמים

כתוב בגמרא (תענית ז:): אמר רב אושעיא: גדול יום הגשמים, שאפילו ישועה פרה ורבה בו. והיינו, שביום הגשמים, מתוך שהוא עת רצון, נכנסים לפני הקדוש ברוך הוא מליצי זכות, ועל ידי כך באה ישועה לעולם. שנאמר במקרא: "תפתח ארץ ויפרו ישע" – הרי שישועה מתרבה ביום הגשמים.

אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עוונותיהן של ישראל.