תהילים פרק ל״ד

אלְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ:

באֲבָרֲכָה אֶת יי בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:

גבַּיהוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ:

דגַּדְּלוּ לַיהוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו:

הדָּרַשְׁתִּי אֶת יי וְעָנָנִי וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי:

והִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ:

זזֶה עָנִי קָרָא וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ:

חחֹנֶה מַלְאַךְ יי סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם:

טטַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יי אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ:

ייְראוּ אֶת יי קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו:

יאכְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יי לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:

יבלְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יי אֲלַמֶּדְכֶם:

יגמִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב:

ידנְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה:

טוסוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:

טזעֵינֵי יי אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם:

יזפְּנֵי יי בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם:

יחצָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם:

יטקָרוֹב יי לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ:

כרַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יי:

כאשֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה:

כבתְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ:

כגפּוֹדֶה יי נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ: